"וזה אשר תעשה על המזבח: כבשים בני שנה שניים ליום, תמיד. את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים - - - עולת תמיד לדורותיהם...". (שמות, כט, לח – מג, מפרשת השבוע "תצווה").
אחרי קרבנות ה"מילואים" שבהם הוקדשו הכהנים לשרת במשכן, בא כאן בקצרה פרשת קרבן ה"תמיד". בין סוגי הקרבנות השונים – תופס קרבן זה מקום מיוחד – בשל היותו, כשמו – תמידי. 365 ימים בשנה היו מקריבים אותו, כולל שבתות, חגים ואף ביום הכיפורים.
ברור כי חשיבותו של קרבן זה – שהוא עולה [נשרף] כליל ואין לכהנים חלק בו – במרכזיותו הנובעת מתמידיותו. כל קרבן אחר תלוי במשהו , או במישהו: אם הוא בא לכפר על חטא כלשהו, או שהוא מן הקרבנות שהזמן גרמם (שבת, ראש חודש, חג), או שהוא קרבן נדבה שאדם מביא ומנדב מרצונו .
ה"תמיד" בא תמיד לזכרון, היינו שנזכור את חובתנו לעבוד את הבורא פעמיים ביום, "כמו שהאדם רגיל שהוא מכין לעצמו אוכל פעמיים ביום" (ספר החינוך), זאת אומרת שהמצווה היא חינוכית, המרגילה את האדם לעבודת הבורא.
קרבן ה"תמיד", בא על חשבון הציבור. את שני הכבשים בני השנה היו מביאים , בודקים אותם שיהיה "תמימים", ללא כל מום, והכהנים מקריבים אותם בבוקר ואחר הצהרים ("בין הערביים") כפי שהתהליך כולו מפורט במסכת "תמיד".
אולם, האם שאלנו את עצמנו פעם מה פירוש המושג "תמיד"? האם זה בלי הפסקה, כל הזמן,ALWAYS , כפי שאפשר להבין מהפסוק "שיוויתי ד' לנגדי תמיד" (תהילים טז, ח) ועוד פסוקים רבים בתנ"ך, [שהמלה "תמיד", מוזכרת בו 78 (!) פעמים], או כפי שעינינו רואות פה, שה"תמיד", מתפרש כפעמיים ביום, בזמנים קבועים, אך לא כ ל ה ז מ ן, לא 24 שעות ביממה?
יש דוגמאות לכאן ולכאן. "ציץ הזהב", היה אמור להיות על מצחו של הכהן הגדול "תמיד" (שמות, כח, לח) - אך האם הוא לעולם לא פשט אותו? הוא הדין ל"לחם הפנים", שהיו מחליפים אותו פעם בשבוע וגם בו נאמר "תמיד". ומה עם "נר התמיד" (בפרשתנו, כז,ב) עליו נאמר "להעלות נר תמיד" ? והרי כל לילה היו מדליקים? רש"י שהיה ער לבעיה, כותב כי "כל לילה ולילה קרוי תמיד, כמו שאתה אומר ,עולת תמיד' [היא קרבן התמיד שלנו, המוזכר גם ב במדבר כח ו) ואינה אלא מיום ליום". אבן עזרא אומר כמו רש"י: "תמיד" – כל לילה ולילה".
כאן, בנושא שלנו, לגבי קרבן התמיד, אומר רש"י כי זה בא "מיום אל יום, לא יפסיק יום ביניהם". זאת אומרת ברציפות, בתדירות, כמו שמתרגמים אונקלוס ויונתן את המלה "תמיד" ל"תדיר".
המסקנה הנראית לנו היא שכאשר מדובר בענינים גשמיים, (לחם, ציץ, נר, כבשים לעולה) בא התמיד לא במובנו הקלאסי של ,ALWAYS , אלא במובנו המושאל של רציפות ותדירות . ואילו בענינים שברוח , שמלת "תמיד" קשורה בהם כגון "ארץ אשר ד' אלוקיך דורש תמיד..." (דברים א, יב); או "אשרי אדם מפחד תמיד..." (משלי כח,יד) או "ונחך ד' תמיד והשביע בצחצחות נפשך..." (ישעיהו נח,יא), או "ואתה באלוקיך תשוב, חסד ומשפט שמור וקווה אל אלוקיך תמיד" (הושע יב, ז) – ה"תמיד" הוא תמיד, ללא הפסקה.
@ @ @ @
כאמור, מסכת שלמה במשניות דנה בקרבן תמיד, בעיקר בפרק הרביעי, אולם כל המסכת עוסקת בעבודת הכהנים בבית המקדש, דרכי השמירה וכו'. על חלק משבעת פרקי משניות "תמיד", יש גם גמרא.
יש ש"התמיד", בהא הידיעה, מתאר את כל סדר הקרבנות ולא רק הקרבן הספיציפי שאנו דנים בו. כאשר בחזיונות דניאל מרומז על חורבן בית המקדש, נאמר "ומעת הוסר התמיד..." (דניאל יב, יא). רז"ל קבעו שבין חמש הצרות שארעו לאבותינו ביום האבל והצום – יז בתמוז – היה גם "ביטול התמיד" (תענית כו) וזה הושווה ליום שבו שבר משה את הלוחות ויום שהועמד בו צלם בהיכל!
היות ה"תמיד" קרבן קבוע ומתמיד גרם לכך שיהודים מסרו את נפשם על הקרבתו. מסופר בגמרא, כי בעת מלחמת האחים של החשמונאים האחרונים, הורקנוס ואריסטובלוס, שאחד מהם הזעיק לעזרתו את הרומים – "היה הורקנוס בפנים ואריסטובלוס בחוץ [לחומות יורשלים]. בכל יום יום היו משלשלין דינרים בקופה [מורידים מהחומה] ומעלים להם "תמידים" [כבשים שלא היו מצויים בירושלים הנצורה]...". עד שאחד, שהיה יודע "חכמה יוונית" [אולי הכוונה לשפת יוון] "לעז להם ביוונית ואמר להם: כל זמן שעוסקים בעבודה [בבית במקדש] לא נמסרים בידכם. למחר שלשלו להם דינרים בקופה –והעלו להם חזיר. כיוון שהגיע לחצי החומה, נעץ צפורניו בחומה והזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה..." (סוטה מט ועוד).
בתלמוד הירושלמי מסופר, בנוסף למקרה בימי היוונים, כי "אף בימי מלכות הרשעה הזאת [רומי] היו משלשלין להם {מירושלים הנצורה] שתי קופות של זהב ומעלים להם שני כבשים. בסוף שלשלו להם שתי קופות זהב והעלו להם שני – חזירים. לא הספיקו להגיע לחצי החומה, עד שנעץ החזיר [פרסותיו] בחומה ונזדעזעה החומה... באותה שעה גרמו העוונות ובטל התמיד..." (ירושלמי ברכות, ל,א).
את פרשת קרבן התמיד אנו אומרים בתפילה, פעמיים ביום, שחרית ומנחה, במקום ה"תמיד" שבוטל ובזכות זו הקב"ה יחדש ימינו כקדם ויחזיר את עבודת בית המקדש לתיקנה.
Nincsenek megjegyzések:
Megjegyzés küldése