2009. február 7., szombat

A HETI SZIDRA - JITRÓ - HÉBERÜL

פרשת השבוע  - יתרו                                                                               מאת  נפתלי קראוס

 

                      קריטריונים     לשופטים                  

 

 "ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם ויעמוד העם על משה  מן הבוקר עד הערב. וירא חותן משה את כל אשר הוא עושה לעם ויאמר: - - -  לא טוב הדבר אשר אתה עושה. נבול תבול גם אתה, גם העם הזה אשר עמך, כי כבד ממך הדבר, לא תוכל עשהו לבדך. עתה שמע בקולי, איעצך ... - - - ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל, יראי אלוקים, אנשי אמת, שונא בצע ושמת עליהם ..."  (שמות יח, יג – כא, מפרשת השבוע "יתרו").

 

         פרשתנו, פרשת מתן תורה, נקראה על שם גוי, יתרו, חותן משה, בזכות העצה שנתן לו לגבי ארגון האדמיניסטרציה השיפוטית, שעיקרו דצנטרליזציה והקמת ארבע ערכאות שיפוטיות: "שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות" (שם,שם, כא). כאן מדובר בשופטים בלבד, אולם  בספר "דברים",  מקום שמינוי השופטים בא בצורת מצווה מן התרי"ג,  נאמר "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך..." , ללמדנו שאין רשות שיפוטית בלי מנגנון ביצוע.

 

הפרשנות הקלאסית  עוסקת בעיקר בדירוג ארבע האינסטנציות, מספרם וההבדלים ביניהם. לפי ספורנו הן היו ערכאות ברמות שונות ולכן היתה אפשרות לערער, אם ההכרעה של "שרי העשרות", לא מצאה חן בעיני בעל הדין. אנו נעסוק הפעם  בשאלה המרתקת: מה משמעות ארבעת הקריטריונים שמציע יתרו לגבי השופטים העתידים להתמנות  - קריטריונים שמשה רבנו אימץ הלכה למעשה – ומה מסתתר מאחורי ה"אנשי חיל", "יראי אלוקים", "אנשי אמת" ו"שונאי בצע"? וראה במדרש רבה (דברים א, י) שצריך ש ב ע מידות בדיינים [ הארבע דכאן, פלוס "חכמים, נבונים וידועים", [דשם], אבל אם לא מצא שבע, מספיק שש, חמש--- עד אחת.

 

   כאן, מיד בסיום עצת יתרו, כאשר משה שומע בקול חותנו ומבצע את דבריו, נאמר רק "ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל... " (שם,שם כה), בלי שלוש הקטגוריות האחרות. אבן עזרא מסביר כי "ירא אלוקים" - רק אלוקים יודע, אך לא משה... אולם בספר "דברים", אומר משה  "הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם"  (שם, א, יג), מבלי לחזור על הנאמר כאן לגבי ארבע הדרישות משופטי ישראל. כאן לא נדרשים "חכמים ונבונים" ואילו שם אין "אנשי חיל, אנשי אמת, שונא בצע".

 

     לפני שנזדקק  לפרשנים, הבה ננסה את כוחנו, מה היינו אנחנו מבינים היום בקריטריונים של יתרו, בעברית של  ימינו? "אנשי חיל", היינו אומרים, אנשים מוכשרים; "יראי אלוקים" כמשמעו [אם כי חובת ההוכחה עליו...], "אנשי אמת" – אנשים אמינים שלא ידועים כשקרנים ו"שונאי בצע" – כאלה שלא לוקחים שוחד. נציין שלא כאן ואף לא במשנה-תורה לא מדובר על "השכלה משפטית" גבוהה ...

                                                                    @ @ @ @

    

    אצל הפרשנים זה יותר מורכב. פירושו של רש"י נסמך על המדרש (מכילתא): "אנשי חיל" הם לפי זה "עשירים שאין צריכים להחניף ולהכיר פנים" [היום היינו אומרים בלתי תלויים]; "אנשי אמת" – אלו "בעלי הבטחה" שכדאי לסמוך על דבריהם [מבטיחים ומקיימים] ו"שונאי בצע" , ששונאים לקבל ממון בדין.

      ראב"ע דורש מ"אנשי חיל" להיות "בעלי כוח לסבול" ושלא יפחדו מבעלי הדין; מ"יראי אלוקים" שלא ייצא עליהם שם רע; מ"אנשי אמת" ש"אינם כוזבים"  ומ"שונאי בצע" שלא יקבלו שוחד.

      ואם תשאלו איך אפשר לדעת במי מתקיימות כל התכונות הללו? אומר ראב"ע שזה יחסי: "הם נודעים ככה למראה עיני אדם". במכילתא (מובא ברש"י) הענין פשוט יותר: "אתה תחזה" – "ברוח הקודש שלך", כלומר ברוח הנבואה ולכן נאמר "תחזה"[חזיון] ולא "אתה תבחר".

     רמב"ן: "אנשי חיל" – הראויים להנהיג עם גדול – ולגבי שופטים נקרא כך החכם והזריז והישר. לפי פירושו חייבות כל ארבע התכונות להתקיים בשופט והאחת נובעת מקודמתה. לפי רמב"ן "לא הוצרך להזכיר [כאן] חכמתם ובינתם כי הדבר ברור שהוא בכלל אנשי חיל". אולם הספרי (דברים טו) קובע כי "נבונים לא מצא". אונקלוס אומר על "שונאי בצע" ש"שונאים לקבל כסף".  לפי רמב"ן אין הכוונה לשוחד, אלא למתנה או להלוואה, שהדיין פוסל את עצמו כאשר נזקק להן. רבי יהודה החסיד אומר כי "שונאי בצע" הם אנשים השונאים את רודפי הבצע...      ספורנו אומר כי משה מינה "אנשי חיל" בלבד,  "אחרי שביקש ולא מצא  אנשים שיהיו בהם כל המעלות שהזכיר יתרו".

                                                                           @ @ @

     לעומתו "העמק דבר" אומר כי משה בחר רק "אנשי חיל", שהם תלמידי חכמים "ושוב לא צריך לבדוק אחריהם אם הם יראי אלוקים, אנשי אמת ושונאי בצע, שמאחר שהוא ת"ח, מתלמידי משה, התורה מדריכתו להיות צדיק, חסיד, ישר ונאמן". זה, כמובן, התיאור האידיאלי של הרצוי, שהוא לא תמיד המצוי...

 

  מלבי"ם אומר כי "אנשי חיל"  חייב לכלול את כל שאר המעלות, אבל יש לבדוק, כי אם אחד מהם חסר, יוכלו להטעותו בעלי הדין ותצא תקלה תחת ידו. ואילו בעל "אור החיים" משווה את ארבע  התכונות הנפשיות לארבע הדרגות: שרי האלפים חייבים להיות "אנשי חיל", שזו הדרגה העליונה וכך למטה – שרי המאות מספיק יראי אלוקים, שרי החמישים אנשי אמת "וכנגד שרי העשרות אמר "שונאי בצע", די להם גדר זה ובזה יהיו ראויים להיות שרי עשרות".

 

    "הכתב והקבלה" אומר כי ארבע הדרגות הן ארבעת סוגי ההנהגה: השופטים, השוטרים, המנהיגים [הפוליטיים] והזקנים, המלמדים את העם תורה. לפי דבריו הסדר הוא ש "שרי האלפים" היו המנהיגים; "שרי המאות" - השופטים, "שרי החמישים" - מרביצי התורה ו"שרי העשרות" – הדרגה הנמוכה ביותר – היו השוטרים. יש דמיון-מה בין היאררכיה זו ובין המקובל בימינו.

 

 

Nincsenek megjegyzések:

Megjegyzés küldése