התנדבות – בכפייה?
"וידבר ד' אל משה לאמור: דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה – מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. וזאת התרומה אשר תקחו מאתם: זהב, וכסף ונחושת. ותכלת וארגמן, ותולעת שני ושש ועיזים. ועורות אילים מאדמים ועורות תחשים ועצי שיטים..." (שמות, כה, א-ט, מפרשת השבוע "תרומה").
לפי הסדר המופיע בספר "שמות", באה פרשת הקמת המשכן והתרומה שבני ישראל נתבקשו להרים לשם כך – ל פ ני שהם נכשלו בעשיית עגל הזהב . אולם כבר אמרו האומרים, כי אין מוקדם ומאוחר בתורה ולמעשה בא התרומה – והמשכן – לכפר על חטא העגל.
אם נתרכז בצד הטכני-מעשי של הקמת המשכן והחומרים שנדרשו לשם כך, יתברר דבר מענין מאד: בניגוד לבניית מקדש שלמה, שמאחוריה עמדה ממלכה מבוססת, עם משאבים אדירים – הרי שכאן ניגש משה רבנו לבניית המשכן כש"הקופה ריקה". הכל אמור היה להתבסס על התנדבות, על תרומות של יחידים.
ואם לא היו תורמים – לא היו מקימים משכן?
שאלה זו שואל לא אחר, אלא הנצי"ב מוולוזין, בספרו "העמק דבר". מסקנתו: המגבית היתה "התנדבות כפוייה", כלומר בני ישראל "התנודבו" לתרום. הוא מחזק טיעונו במה שלמדנו "כופין זה את זה לבנות בית כנסת" (תוספתא, בבא בתרא, פ"א) וכל שכן משכן, שזה מצוות ,עשה' ובית דין מחוייבים לכפות על קיום מ"ע. עוד מביא הנצי"ב ראייה שלמעשה המגבית כאן נעשתה בכפייה: "עיקר פירושו [של המושג] "ויקחו לי" ב ע ל כ ר ח ם; שישבו שמאים וגבאים לקחת מכל אחד כפי הראוי".
ומה אם כן "אשר ידבנו לבו"? הרי זה נשמע לא בכפייה, אלא בצורה וולונטארית? אומר הנצ"ב, כי "אם יהיו בנמצא נדבות בלי כפיה – גם כן "תקחו את תרומתי". יען כי לשון "תקחו את תרומתי" ניתן גם לפרש שתקחו בכפייה, אפילו אם הלה התנדב מרצון: תלחצו עליו שיקיים את הבטחתו ואכן יתן מה שנידב, מעין מס בהתנדבות, או מלווה "מרצון".
גם רבנו בחיי סבור כי "כיוון שהתנדב המתנדב - תרומת ד' היא ואם אינו נותנה, נענש. ואם נתנו – יצא מרשותו ואין לו בה כלום".
כדי לאשש את דבריו, הנראים כחריגים לעומת כל הפרשנים האחרים, מביא הנצי"ב ראייה מתרגומו-פירושו של יונתן בן עוזיאל על הפסוק בפרשת "צו" לגבי קרבן ציבור שהקריב משה: "ויקח משה את הדם ויתן על קרנות המזבח- - - ויחטא את המזבח..." (ויקרא ח, טו). החיטוי היה "מכל ספק אונס וגזל, משום שחשב [משה] בלבו, אולי לקחו נשיאי ישראל תרומה מאחיהם באונס [בכפיה] והקריבו לעבודת המשכן, או אולי נמצא בבני ישראל שלא היה בלבו להביא לעבודה ושמע קול הכרוז ופחד והביא בלא רצון..."
ממה הוא פחד? – שואל הנצי"ב – הרי הכרוז דיבר על "אשר ידבנו לבו"!? "אלא כמו שכתבתי ממשיך "העמק דבר", ששמע שיקחו בעל כרחם, אם לא יהיו נדבות ומשום כך נדב תחילה. אחר כך, כשראה שמנדבים לרוב - התחרט בלבו ולא יכול לחזור [בו]..."
@ @ @ @ @
כאמור, זו דעת יחיד. רוב המפרשים אם לא כולם, מדגישים את הוולנטריות של המגבית. בלשונו של מלבי"ם: למה לא אמר "ויתנו" אלא "ויקחו"? כי "ד' רצה שתרומה זו תהיה מנדבת לב ורצון חופשי ולא על ידי שום הכרח". כן הוא במפורש במדרש "לקח טוב": "אין הנדיב אלא בלב...ולא אנוס". ומקורו כנראה בתרגום יוב"ע כאן "ולא באלמותא" [אלימות, אונס]. התורה עצמה מציינת להלן כי העם הביא "די והותר", עד שמשה נאלץ להעביר קול במחנה שיחדלו מלהביא ( שם, לו, ו, ז). והמפרשים טרחו לעשות חשבון, שנשארו עודפי חומרים שנכנסו לאוצר המשכן.
ואם תשאלו, מאין היה לעם היוצא זה עתה ממצרים כל הרכוש הרב והמגוון הזה? – יש לכך שתי תשובות. האחת, שזה בא – בעיקר המתכות היקרות – מ"ביזת מצרים", היינו שביקשו העם משכניהם להשאיל להם לפני צאתם כלי כסף וכלי זהב ושמלות "וינצלו את מצרים" (שמות יב, לו). לפי זה הם לקחו ממעבידיהם-בפרך חלק זעיר משכר העבודה שהגיע להם על העבדות.
המקור השני היה "ביזת הים" : השלל שלקחו מהצבא המצרי שרדף אחריהם וטבע בים-סוף.
לרז"ל ובעקבותיהם הפרשנים, לא היתה בעיה לגבי מקור 15 סוגי החומרים. רק לגבי עצי שיטים הם שואלים, מאין היו להם במדבר עצים כאלה ועל כך יש ג"כ שתי תשובות. רבי תנחומא אומר במדרשו, כי יעקב אבינו צפה ברוח הקודש שצאצאיו יצטוו על בניית המשכן והוא הוריד אתו למצרים ארזים, נטע אותם שם וציווה שיקחו אתם בצאתם. אבן עזרא מנסה לדחות זאת עפ"י ההגיון ואומר כי ליד הר סיני היה יער של עצי שיטה ומשם כרתו את העצים. זה נאמר בפירושו "הארוך". אולם בפירושו "הקצר" (כאן ובשמות טו, כב) הוא אומר "הנכון בעיני שממצרים הוציאום". בחומשים בהם מודפסים שני פירושי ראב"ע [שנכתבו, כנראה, בתקופות שונות] זה בצד זה, כגון ב"תורת חיים" (הוצ. מוסד הרב קוק), מפליא להשוות את הפירושים הנוגדים, לעתים.
לפי מדרש הגדול (התימני) היה בציווי של הבאת זהב, כסף ונחושת גם ענין של תדמית: "אמר רבי יצחק: לא בא הכתוב אלא להעיד על עושרם של ישראל, שלא יהיו אומות העולם אומרות: עניים היו ישראל במצרים, סכופים ומרודים. [ועתה] נראה עושרם ונגלה שבחן, שהיו מביאים והולכים זהב, כסף ונחושת וכל דבר שביקש..."
Nincsenek megjegyzések:
Megjegyzés küldése