2009. február 14., szombat

A HETI SZAKASZ - MISPÁTIM - HÉBERÜL

                                   ה א י מ ה   ו ה צ ר ע ה

 

      "ועבדתם את ד' אלוקיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך. לא תהיה משכלה ועקרה בארצך, את מספר ימיך אמלא. את אימתי אשלח לפניך והמותי את  כל העם אשר תבוא בהם ונתתי את כל אויבך אליך עורף. ושלחתי את הצרעה לפניך וגרשה את החווי, את הכנעני ואת החיתי לפניך..." (שמות, כג, כה – ל, מפרשת השבוע "משפטים").

 

      פרשתנו מכילה שורה ארוכה מאד של חוקים ודינים בתחומים רבים ומגוונים. לקראת סופה היא משרטטת את ההכנות לקבלת לוחות הברית, כאשר משה רבנו עלה ושהה על ההר ארבעים יום וארבעים לילה. אחר כך, בהמשך, בפרשת "כי תשא" תבוא פרשת עגל הזהב. בין לבין יש כאן כמה פסוקים, בהם  מתארת התורה, במלים ספורות, איך  יהיה כיבוש הארץ המובטחת, כיצד יוכלו להתגבר על שבעת עממי כנען .

 תנאי ראשון הוא להשמיד את מקומות הפולחן האליליים, כדי שלא יהיו למוקש.  לחא מכן דברי הבטחה וברכה, ברכת הלחם והמים והעדר מחלות – אלה הם שלושת הדברים החיוניים לקיום האלמנטרי. אולם כיצד יצליחו לכבוש את שבעת עממי כנען שהתחלקו ל-31 מלכויות, כידוע לנו מספר יהושע? כאן, בנוסף להבטחה השגורה של  "היד החזקה והזרוע הנטויה", באים לפתע שני אלמנטים נוספים, הנועדים להסביר את נצחון המעטים על הרבים: האימה והצירעה. אלה ילכו לפניהם  ויסללו את הדרך לנצחון.

 

מה היו שני אלה?

 

 אימה – דומה שאנחנו יודעים. פחד אלוקים. רש"י אפילו לא טורח לפרשו. רשב"ם אומר: "חיתת אלוקים על בעלי מלחמתך"[אויביך]. ראב"ע: האימה היא "פחד בנשמה והנה תבוא לגוף חולשה מיד". חזקוני אומר כי  יש כאן היענות לבקשת משה: "תיפול עליהן אימתה ופחד..." (שמות טו, טז, בשירת הים). רמב"ן: יתן להם "לב רגז ומחדרים אימה"  (עפ"י דברים כח).

    היום היו קוראים לזה לוחמה פסיכולוגית.

 

                                                                     @  @ @ @

 

      ומה זו "הצירעה" ? איזה מין נשק סודי זה? האם זה מכת נחילי צרעות, העוקצים את האויב?

היא מוזכרת, בנוסף לכאן, גם במשנה תורה (דברים, ז, כ): "וגם את הצרעה ישלח ד' אלוקיך בם, עד  אבוד הנשארים והנסתרים מפניך" . וכן בספר יהושע, בנאום הסיכום של כובש הארץ, כעובדה מוגמרת: "ואשלח לפניכם את הצרעה ותגרש אותם מפניכם – שני מלכי האמורי – לא בחרבך ולא בקשתך".   

  

    אכן רוב הפרשנים מסכימים כאן עם רש"י, האומר [עפ"י מדרש תנחומא] כי, הצירעה היא "מין שרץ העוף והיתה מכה בהם בעיניהם ומטילה בהם ארס [רעל] והם מתים". רובם – אבל לא כולם. רבנו סעדיה אומר כי זו "מחלה" ואבן עזרא מוסיף כי זה "מכה [חולי] בגוף, מגזרת צרעת, שתחליש כוח הגוף". רבנו בחיי סבור שהצרעה הוא  שם-כולל למינים הרבה, כגון דבורים, יתושים, זבובים וכו', כמו שמכת הארבה במצרים היתה כוללת מינים הרבה.

 

חזקוני ורלב"ג אומרים כי זה "דרך משל", היינו שבדבר קל ד' יגרש את האויב ולא בחרב וקשת (עפ"י הכתוב בספר יהושע). אברבנאל אומר כי זה "משל נאה מאד" ובעל ערך סימבולי. הוא משווה את הצרעה,"בריה חלושה שתעשה כאב גדול בעוקצה", עם ישראל,  "אומה חלושה לעומת העמים"...

 

    פרשן "דעת מקרא", עמוס חכם, מסכם כי "ענין הצרעה היה נס מסתורי שאין ראוי להאריך בו ולפרטו  ועל כן  דברו עליו הכתובים ברמזים בלבד." אולם פרשן אחר של "דעת מקרא" על ספר יהושע, ר' יהודה קיל [חתן פרס ישראל לספרות תורנית] מזהה את הצרעה כדבור (ב דגושה וו שרוקה) ובשמו הלטיני VESPA ORIENTALIS. הוא מוסיף כי "התורה תיארה התקפת דבורים (דברים  א, מד), אולם התקפות צרעות חזקות הרבה יותר ממנה" והוא מביאה ראייה מהגמרא ( שבת פ) שם מסופר כי צרעה המיתה אדם. ועוד יש בגמרא (תענית יד) שהתפללו להסרת מכת צרעות. ר' משה קמלהר, מהדיר רד"ק על התורה (בהוצאת מוסד הרב קוק), מביא ראיה היסטורית: "כמו בטרויא שברחו מפני העכברים"...

 

פירוש "מדעי" מצינו בחיבורו של הרב י.צ. הערץ, על ה"צירעה". אחרי שהוא קובע כי עקיצותיהם המכאיבות של הצרעות גירשו את הכנענים ממחבואיהם, לאחר שמינים מסויימים של  הצרעות   בארץ ישראל שוכנים במערות סלעים, הוא אומר: "יש הסבר חדש לשימוש במונח "צרעה":  בסמל המלכותי של פרעה טוטמוזיס (TUTMOSIS) ויורשיו  מצוי דבור וזה יכול להיות סימן לכך שפרעה זה פלש וכבש לעתים קרובות שטחים בא"י. פלישות אלה החלישו את עמידתם של הכנענים ונכונותם לקרב...

 

                                                                   @ @ @ @

 

    התלמוד  והמדרשים מפליגים בנפלאותיה של הצרעה, שלפי דעה אחת אף עברה אתם את הירדן. לפי ריש לקיש לא עברה, אלא עמדה על שפת הירדן "וזרקה בהם מרה וסימאה את עיניהם מלמעלה ומסרסתם מלמטה, שנאמר (עמוס  ב, ט) "ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם - - - ואשמיד פריה ממעל ושרשיו מתחת" .  רב פפא סבור כי שתי צרעות היו: אחת של משה שלא עברה את הירדן ואחרת של יהושע, שכן עברה (סוטה לו).

          במגרש תנחומא מפתחים את הרעיון: "שתי צרעות היו מתנפלות  על כל אמורי, שופכות ארס בתוך עיניו והוא מת. איך היו מתים? אמר רבי חייא בר אבא: חלחול היה נכנס בהם והם נתרזין [נתקפים שלשול] ומתים. ובמדרש אגדה  יודעים גם מאין היה לצרעות הללו ארס : "הקב"ה ממית  שרפים, נחשים ועקרבים והיתה הצרעה באה ולוקטת סם שלהם והיו הולכים ומכים לעממים בעיניהם ... והם מתים..."

     

         

        

        

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Nincsenek megjegyzések:

Megjegyzés küldése